ترجمة سورة النجم

الترجمة العبرية

ترجمة معاني سورة النجم باللغة العبرية من كتاب الترجمة العبرية.

1 (שבועה) בכוכב אשר נופל!
2 ידידכם (מוחמד) לא תעה ולא שגה,
3 ואין הוא מדבר מתוך תאוות ליבו.
4 אין זה אלא השראה שהושרתה אליו.
5 לימד אותו בעל כוח ועוז (המלאך גבריאל),
6 בעל תבונה, נחישות ויופי, אשר לבסוף התגלה (למוחמד בצורת מלאך),
7 והוא נעמד בנקודת האופק העילאית,
8 ואז הוא ירד והתקרב,
9 עד שהיה במרחק קרוב מאוד,
10 אז השרה (אללה) לעבדו את מה שהשרה.
11 הלב לא בדה את אשר הוא ראה.
12 התתנצחו עמו באשר למה שהוא ראה?
13 והוא כבר ראה אותו יורד בפעם אחרת
14 על יד העץ אשר בקצה המרום,
15 ליד גן המשכן הנצחי...
16 כאשר העץ התכסה בפאר ותפארת,
17 לא נטה המבט ולא טעה,
18 הוא ראה מהאותות הכי גדולים של ריבונו.
19 הראיתם (האמנתם) בצדק בא-לאת ואל-עוזא,
20 ומנאת השלישית האחרת?
21 האם לכם הזכר ולו הנקבה?
22 זוהי חלוקה בלתי צודקת.
23 אין הן זולת שמות, שאתם ואבותיכם בדיתם בלי כל סמכות שהורדה מאללה. רק אחר מחשבות חינם ונטיות מזג נוהים הם, ואולם כבר באה אליהם ההדרכה אל דרך הישר מאת ריבונם.
24 או האם השיג האדם את אשר קיווה (סיוע מאליליו)?
25 הן רק לאללה האחרית והראשית
26 וכה מרובים המלאכים בשמים אשר לא תועיל המלצתם בכלום, בלי שאללה יתיר זאת לאשר ירצהו ויספקו.
27 אלה אשר אינם מאמינים בעולם הבא, קוראים למלאכים בשמות הנקבות.
28 אך אין להם כל דעת בנושא, והם בסך הכול נוטים אחר מחשבות חינם, ואולם מחשבות חינם לא יועילו בפני הצדק בכלום.
29 התרחק ממי שסוטה מאזהרתנו, והרוצה רק בחיי העולם הזה.
30 זה כל מה שהם יכולים לדעת, ואולם ריבונך מיטיב לדעת מי תעה משבילו, והוא מיטיב לדעת מי מודרך.
31 כי לאללה כל אשר בשמים ומה אשר באוץ והוא יגמול לעושי הרעה באשר עשו ויגמול לעושי הטוב כטובתם,
32 אלה אשר יתרחקו מן החטאים הגזולים והתועבות, ורק עושים משגים קלים, עבורם ריבונך הוא רב סליחות. הוא מכיר אתכם היטב, כי הוא בראכם מן האדמה ועשה אתכם עוברים בבטן אימהותיכם. לכן, אל תנסו לזכות את עצמכם, כי הוא יודע היטב מי הירא אותו.
33 הראית את זה אשר סובב גב (כפר)?
34 אשר בהתחלה נתן מעט ואז קפץ את ידו?
35 האם הוא רואה את ידע הנסתר?
36 האם הוא לא ידע מה שנכתב בספר (הקודש) של משה?
37 ואברהם אשר נשאר נאמן,
38 שלא תישא נפש את משאה של נפש אחרת,
39 וכי אין לאדם אלא רק אשר עשה.
40 ואכן כל אשר עשה, יראה אותו,
41 ואז הוא יקבל את מלוא התגמול בעבור זה.
42 וכי אל ריבונך הסוף של הכול,
43 וכי הוא הנותן צחוק והמביא בכי,
44 וכי הוא הממית והמחייה,
45 והוא אשר ברא את שני הזוגות, את הזכר ואת הנקבה,
46 מטיפה של זרע.
47 והוא האחראי לתחיית-המתים.
48 והוא המביא את העושר והנכסים.
49 והוא ריבונו של אלשערא (כוכב נוצץ).
50 והוא השמיד את עאד הראשונים,
51 ואת ת'מוד, אשר מהם הוא לא השאיר כלום
52 ואת עמו של נוח, כי כולם היו מן החוטאים והמושחתים ביותר.
53 ואת הערים ההפוכות זרק מסה,
54 ואז העלים אותן מראות העין לעולם ועד.
55 ובכן, באיזה מאותות ריבונך אתה כופר?
56 זהו (מוחמד) מזהיר מבין המזהירים הראשונים.
57 התקרב יום-הדין,
58 אין להם מלבד אללה שום חושף (את מועד יום הדין).
59 האם תתפלאו על הדבר הזה?
60 מדוע אתם צוחקים ואינכם בוכים?
61 האם תמשיכו להישאר שאננים?
62 אז סגדו לאללה, ועבדו אותו!
سورة النجم
معلومات السورة
الكتب
الفتاوى
الأقوال
التفسيرات

سورة (النَّجْم) من السُّوَر المكية، نزلت بعد سورة (الإخلاص)، وقد أشارت إلى صدقِ النبيِّ صلى الله عليه وسلم في تبليغه الرسالةَ، ونفيِ الهوى عنه، وأن كلَّ ما جاء به هو وحيٌ من عند الله، عن طريق جبريلَ عليه السلام؛ فحاشاه صلى الله عليه وسلم أن يفتريَ على الله الكذبَ، كما جاءت السورةُ الكريمة بإثبات بطلان الآلهة التي يَدْعُونها من دُونِ الله؛ فهو وحده المستحِقُّ للعبادة.

ترتيبها المصحفي
53
نوعها
مكية
ألفاظها
361
ترتيب نزولها
23
العد المدني الأول
61
العد المدني الأخير
61
العد البصري
61
العد الكوفي
62
العد الشامي
61

*  سورة (النَّجْم):

سُمِّيت سورة (النَّجْم) بهذا الاسم؛ لافتتاحها بقَسَم الله عز وجل بالنَّجْم.

* سورة (النَّجْم) هي أولُ سورةٍ أُنزلت فيها سجدةٌ:

عن عبدِ اللهِ بن مسعودٍ رضي الله عنه، قال: «أولُ سورةٍ أُنزِلتْ فيها سَجْدةٌ: {وَاْلنَّجْمِ}، قال: فسجَدَ رسولُ اللهِ ﷺ، وسجَدَ مَن خَلْفَه، إلا رجُلًا رأَيْتُه أخَذَ كفًّا مِن ترابٍ فسجَدَ عليه، فرأَيْتُه بعدَ ذلك قُتِلَ كافرًا؛ وهو أُمَيَّةُ بنُ خَلَفٍ». أخرجه البخاري (٤٨٦٣).

1. إثبات الوحيِ، وتزكيةُ مَن أُنزِلَ عليه (١-١٨).

2. الظنُّ لا يغني من الحق شيئًا (١٩-٣٢).

3. ذمُّ المشركين، وبيانُ وَحْدة رسالة التوحيد (٣٣- ٦٢).

ينظر: "التفسير الموضوعي لسور القرآن الكريم" لمجموعة من العلماء (7 /490).

مقصدُ السورة الأعظم هو إثبات صدقِ النبي صلى الله عليه وسلم فيما جاء به، ونفيِ الهوى عنه، فلا يَتكلَّم إلا بما علَّمه اللهُ إياه عن طريق الوحيِ؛ فهو الصادقُ المصدوق المبعوث من عند القويِّ المتعال، وفي ذلك يقول ابنُ عاشور رحمه الله مشيرًا إلى مقصودها: «تحقيقُ أن الرسول صلى الله عليه وسلم صادقٌ فيما يبلغه عن الله تعالى، وأنه مُنزَّه عما ادَّعَوْهُ.

وإثباتُ أن القرآن وحيٌ من عند الله بواسطة جبريل.

وتقريبُ صفة نزول جبريل بالوحيِ في حالينِ؛ زيادةً في تقرير أنه وحيٌ من الله واقع لا محالةَ.

وإبطالُ إلهيَّة أصنام المشركين.

وإبطال قولهم في اللاتِ والعُزَّى ومَناةَ: بناتُ الله، وأنها أوهام لا حقائقَ لها، وتنظيرُ قولهم فيها بقولهم في الملائكة: إنهم إناثٌ». "التحرير والتنوير" لابن عاشور (27 /88).

وينظر: "مصاعد النظر للإشراف على مقاصد السور" للبقاعي (3 /35).